<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ב מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף פה.</h2>
שער שנים עשר המחאה. כגון ראובן זבין חפץ לשמעון ואותו חפץ אצל לוי כיון שא"ל ראובן ללוי אותו חפץ שיש לי אצלך תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה שמעון. או כגון ראובן דזבין חפץ לשמעון בדמים קצובים ואותן דמים הן אצל לוי ואמר שמעון ללוי תן אותן דמים לראובן במעמד שלשתן קנאן ראובן ואין המוכר רשאי לחזור בו. ולעולם אין צריך השליש לידע מה עשה עמו שאע"פ שאינו יודע מה מכר לו או מה לא מכר לו או אם היתה מתנה או אם אינה מתנה ה"ז קנה המומחה עליו. אבל הלוקח כשנפל החפץ ביד השליש שהיה בידו ידו על העליונה אם בשעה שנטלו נתישר בעיניו ה"ז מחזיק בו ואם לא נתישר בעיניו יכול לחזור בו דמה שלא ראה בתחלה ולא נפל עינו עליו לא הוו זביניה זביני ואע"פ שמחאהו אצל השליש. אבל המוכר הוא ידו על התחתונה דכיון שמחאהו שוב אינו יכול לחזור בו לעולם אם רוצה הלוקח דהא גרסינן [גיטין י"ג ע"א] א"ר הונא מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ואם במתנה אנו אומרים כך כ"ש לענין זביני שזה נותן ממון וזה נוטל ממון ואסיקנא התם לא שנא מתנה מרובה ול"ש מתנה מועטת דברים הללו לא נתנו לחזרה. והיכא דהוי המעות או החפץ ביד השליש כמו שפי' בין שיהו בידו מחמת מלוה בין שיהו בידו מחמת פקדון קנה המומחיה עליו כדגר' [שם י"ד ע"א] אמר רבא מסתברא מילתא דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפילו במלוה אתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי האומר לחבירו מלוה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. והיכא שאמר השליש למומחיה עליו הריני נותן לך זה החפץ ולאחר מיכן עשה חשבונו ונמצא שלא נשאר בידו כלום ה"ז יכול לחזור בו ולא מחייבינן למוכר שיתן ללוקח חפץ אחר כמות אותו חפץ שהיה לו ביד שליש דהא סוף מוכיח על התחילה דכיון שלא היה לו אצל השליש כלום לא גמר דעתיה למזבן אלא על (מי) [מה] שהיה לו אצל השליש דגרסינן [שם] הנהו גינאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי פש חמש אסתרי גבי חד מנייהו א"ל לחבריה הכינהו למרא דארעא חזי באפיה קא אמינא לך וקנו מיניה בתר הכי עבד חושבנא בין דידיה לנפשיה ולא פש ליה ולא מידי אתא לקמיה דר"נ א"ל מה אעביד לך חדא דהא אמר רב במעמד שלשתן קנה ועוד דהא קנו ממך א"ל רבא והאי מי קא הדר ביה דליכא גביה קאמר והו"ל קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר. אבל צריך אתה לידע שיהא באותו ענין שפי' בסוף המביא גט במסכת גיטין כגון שידוע ע"פ עדים ששמעו החשבון תחילה שטעות יש ביניהם או שהודה לו בעל דינו. אבל אתה מוצא המחאה שהיא מקויימת ואע"פ שאינה במעמד שלשתן במכירה כגון שהיא פקדון שהפקיד ראובן אצל לוי חפץ ששוה מנה ואין בינו לבינו לא חשבון ולא דבר בעולם ומכר אותו חפץ בעינו לשמעון וא"ל ראובן ללוי תן לו אותו חפץ שכבר מכרתיו אליו אע"פ ששמעון אינו במעמדם כיון שקבל עליו לוי ואמר אתן קנה שמעון מיד דכיון שנתברר הדבר ללוי שראוי הוא שמעון ללוי לזה החפץ בקנייתו אותו מראובן א"צ שמעון להיות במעמד שלשתן. ועד כאן לא בעינן מעמד שלשתן אלא היכא דהוי מתנה שהשליש הזה אינו יודע מה יש ביניהם וגם יש בין השליש והמפקיד חשבונות ודברים ויש לחוש שמא אותו חפץ שהוא ביד השליש אינו ראוי לינתן לזה המומחיה עליו שיש תליית דברים כגון שהיתה הלואה או כגון משא ומתן שהיה בינו ובין השליש אלא שחלקו ונשתייר ביד השליש כלים דהתם ודאי בעינן מעמד שלשתן. אבל אם הוא פקדון ביד השליש ונתברר לשליש ידיעה ברורה שקנאה זה המומחיה עליו בממון שנתן למפקיד כגון זביני כיון שקבל עליו השליש קנה מיד ותהיה יד המוכר על התחתונה דכיון שקבל עליו השליש קנה המומחיה ואין יכול לחזור המוכר ואע"פ שלא היה לוקח במעמדם אבל הלוקח ידו על העליונה רצה יקנה את החפץ לא רצה לא יקנה דכל דבר שלא נפל עינו עליו הרשות בידו דהכי גרסינן [ב"ב פ"ה ע"א] ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה לוקח עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו. ועוד פירשנו התם אימתי אמרו מטלטלים [אין] קונים במשיכה בר"ה או בחצר שאינה של שניהם אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנו או עד שיוציאנו מרשותו ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו הא הכא דלא בעינן מעמד שלשתן אלא עד שיקבל הנפקד או שכירות מקומו. ולענין משיכה שפיר אמרינן הכא בהא תוספתא [שם פ"ה ע"ב] למיקנא בר"ה מאי לאו רש"ה ממש ומתרץ לא בסימטא והא דומיא לחצר שאינה של שניהם קתני ומתרצינן מאי חצר שאינה של שניהם נמי דלאו דהאי כולה ולאו דהאי כולה אלא דתרווייהו ופי' זה מחזק מה שפי' במשיכה דאינה קונה אלא בסימטא וברשות הדומה לה כגון חצר שהיא בשותפות של שניהם.
